נערת הליווי יוליה ממולדובה הגיעה לישראל

בדיוק לפני שלוש שנים חגגתי שלושים. אשתי ערכה לי מסיבה מפוארת באולם אירועים, עם כל בני המשפחה והחברים. כולם היו מאושרים ושמחים, ורק אני הסתובבתי מבואס בין כולם. הרגשתי שהחיים חומקים לי בין הידיים. כן, יש לי עבודה טובה, יש לי אשה חמודה ושני ילדים קטנים. אבל מה, זהו? אלה החיים הסוערים והמשגעים שחלמתי עליהם בהיותי נער? בשביל זה חרשתי בלימודים, השקעתי שעות ארוכות ומתישות בעבודה? הכל סביבי היה כל כך נורמלי ומאוזן, ופתאום הרגשתי שאני לא יכול לשאת את זה. בלי שאף אחד שם לב, חמקתי החוצה, לחשיכה. עמדתי בחצר האחורית, הדלקתי סיגריה, והתיישבתי על הכסא הנטוש של השומר. פתאום הרגשתי שאני יושב על משהו רך, וקול נשי אמר לי: "נוח לך???"

 

יוליה היתה האשה הכי מסקרנת ומסעירה שפגשתי

מיד קפצתי על הרגליים. אור של סיגריה הבהיק מולי, והאיר פנים של אשה יפהפייה, ששיער בלונדיני רך עיטר את פניה. עיני תכלת רושפות הסתכלו אלי בחיוך.

"חשבתי שאני פה לבד", אמרתי. "את לא מפחדת להיות פה לבד בחושך?"

"החושך צריך לפחד ממני, אם כבר", היא אמרה וצחקה. היה לה מבטא רוסי סקסי. בכל פעם שהיא שאפה מהסיגריה שלה, ראיתי פרט אחר שקשור אליה. רגליים ארוכות בחצאית מיני, שאותן שיכלה בסקסיות מטריפה זו על זו ובכל פעם ששינתה תנוחה ראיתי עוד טפח מרגליה החטובות. מחשוף עדין שחשף כאילו לא בכוונה חזה מלא, שקפץ מתוך חזיית תחרה סקסית.

"את אורחת ביום הולדת שלי?", שאלתי.

"כן", ענתה, "אבל אני אמורה להיות המתנה שלך. אתה קצת דפקת את זה עכשיו".

הרגשתי התעוררות מינית חזקה, במיוחד לאור הידיעה שמישהו פרגן לי את האשה המדהימה הזאת.

"את אמורה לקפוץ מתוך עוגה?", שאלתי.

יוליה נעמדה.

"לא, אני אמורה לקפוץ עליך", היא אמרה. ,אשתך הזמינה אותי במיוחד ממולדובה. אני המתנה שלך ליום הולדת שלושים."

 

חתיכת מתנה ליום הולדת

עמדתי מול יוליה, לא מאמין למזל הטוב שלי. באמת יכול להיות שאשתי יצאה האשה הכי מפרגנת בעולם? למזלי לא היה לי כל כך זמן להתלבטויות. יוליה נערת הליווי נעמדה מולי, הושיבה אותי על הכסא, והתיישבה מעלי בפיסוק. השאלה אם היא לובשת תחתונים נעלמה מיד. היא לא לבשה. היא פתחה את רוכסן המכנסיים שלי, ופשוט שלפה את הזין שלי ודחפה אותו לתוך איבר המין הרך והרטוב שלה, תוך כדי שהיא נעה במהירות מצד לצד באופן שחירפן אותי. כשגמרנו ביחד, היא נעמדה, נתנה לי נשיקה ונעלמה משם. ניסיתי לקרוא לה אבל החושך היה פשוט סמיך מדי. רציתי להגיד לה תודה, אולי לתת לה טיפ, בלב כבר חשבתי שאולי היא תסכים להיפגש אתי שוב.

נכנסתי פנימה. אשתי רצה אלי.

"איפה היית?", שאלה, "קראנו לך להדליק את הנרות על העוגה".

"פגשתי את המתנה שלך", אמרתי לה בחיוך.

"המתנה שלי?" היא כיווצה את גבותיה, "קניתי לך חולצה."

 

השאר תגובה

אהיה הראשון להשאיר תגובה לכתבה זו